פינה פוטוגרפית הוא מושב בנושא צילום ישראלי עכשווי שיתארח בקמפוס של אוניברסיטת ניו-יורק בתל אביב. ד"ר אביב לבנת, אוצר אוסף האמנות הישראלי של אונ' ניו יורק ינחה את המושב, ויארח את המעצבת והצלמת מירב רהט, הצלמות נועה צדקה, מיה שרבני ורונית שני.

המשתתפות יציגו פרספקטיבות של מחקר אמנותי-חברתי המותנע והמתניע את הפעולה הצילומית. בין הנושאים: יחסי עיצוב וצילום, היסטוריות של הצילום הישראלי, הצילום כפעולה במרחב החברתי, צילום כאובדן וכחיבור למקום, הצילום בין החיים לאמנות ועוד.

צילום: אניה קרופיאקוב | ״אדם זאב״, צילום, 2017
אוסף אמנות ישראלית עכשווית של אוניברסיטת ניו יורק
CCC/A NYU TA

איה עמיקם. מאיירת, אנימטורית, קרמיקאית, מרצה לאיור ואנימציה. בפסטיבל תקרין איה בגינת לואי מרשל, במרכז השכונה, מקבץ אנימציה מהעולם העוסק בשכונות, שכנים, ואנשים בבתים.

עבודתה של איה, ״הווה מתוח״, וידאו ארט העוסק ביופי ובמונוטוניות של מרחבי האמהות, יוצג בלובי של בניין מגורים ברחוב לואי מרשל 22.

חנה סהר היא אמנית ישראלית העוסקת בצילום, זוכת פרס אמן צעיר, משרד החינוך והתרבות (1998) , פרס ליאון קונסטנטינר (2002), פרס משרד החינוך, התרבות והספורט לאמנות (2004), ופרס שרת החינוך והתרבות (2014).

החל מתחילת שנות ה-90 ועד היום הציגה שורה של תערוכות יחיד בחללי תצוגה ובמוזיאונים מובילים (בהם מוזיאון תל אביב, מוזיאון הרצליה, מוזיאון הצילום בתל חי, מוזיאון הנגב ועוד), והשתתפה באינספור תערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם.

חנה תציג עבודות נבחרות מתוך סדרות הצילום שלה ״חשופים 2014״ ו ״מציאת חן״.
שיח עם האמנית יתקיים בשעה 18:30

בשיח אספר: מתי התחלתי לצלם? למה התחלתי לצלם? מה צילום אפשר לי פעם? מה צילום מאפשר לי עכשיו? מה אני מבקשת מצילום? למה חשוב לבקש מצילום משהו? אלו צלמים/ות אני אוהבת? אלו צלמים/ות אני אוהבת פחות או איני אוהבת בכלל? למה איני יכולה לצלם בדיגיטלי? למה חדר חושך כל כך יקר והכרחי לי? למה אני מצלמת בשחור לבן כמעט בלבד? למה אני מקשיבה לקונטקט? איך ומתוך מה אני בוחרת להגדיל ולהדפיס תמונה אחת ספציפית? איך ולמה צילום נתפס אלי כל כך? מדוע בקושי צילמתי בשנים האחרונות ופחדתי שה"צלמת" נעלמה? ומדוע מבט אל היסטוריית הצילום המקומית לפתע קרה?

ההגעה לשיח מותנית בהרשמה מראש ומוגבלת ל - 20 משתתפים.ות

מיקום: בביתה של האמנית, רחוב מרים החשמונאית 4, כניסה ב, דירה 4.

נועה צדקה תשתתף גם בפאנל "פינה פוטוגרפית"/אקטיביזם נשי בתל אביב, שישי, 10.6, 10.00 - 12.00

CYN מציגה כמאה צילומי סטילס בתנועה רציפה המבוססים על מקריות פעולת המים על צילומים מחיי עזרן. הצפה של מי ביוב שנתגלתה בסטודיו-מחסן של האמנית ברחוב סמאטס הביאה להריסתם והשחטתם של סרטי צילום ושקופיות שתיעדו שלושים שנות רגעי זיכרון.

המים הרסו את משמעותו התיעודית של הצילום, אלא שהדים של החוויה המצולמת צוירו על ידי המים בכישרון רב. בינות לשבילי החורבן של ייצוגי עברה, מצאה עזרן עתיד בדימויים שנתהוו על גבי הסרטים הרטובים. חלקם דימויי יומיום שגרתיים ואחרים צילומי עבודות של האמנית עצמה או של יצירות אמנות קלאסיות. כך הדימויים בסרט מציגים פואטיקה של פעילות מי הביוב, מציעים שלבים שונים בתהליך דעיכת הזיכרון, כמו גם סוגי זיכרונות שונים. תנועתם המקרית של המים כופים את זרימת העבר להווה, חושפים את תסיסתה של ההיסטוריה האישית ואת עלייתה המקרית, הבלתי נשלטת, המבעבעת, על פני השטח.

וידאו הארט המוקרן כאן תחילתו כמסך אחורי מתפאורה שעוצבה על ידי עזרן למיצג Zerrinnerung של להקת המחול Wee Dance בגורליץ, גרמניה. הוא מוצג כאן כיחידה עצמאית, מוקרן במכוון על פיגומים ותשתיות לתוכנית פינוי ובינוי בסביבת מגוריה של האמנית, מספר בתים מהמקום בו מי הביוב עלו על גדותיהם ורמסו שנים של תיעוד זיכרונות. בתקופה שהחדשנות העירונית מקיפות אותנו בכל פינה בצפון העיר, מבקש הסרט לתעד ולהתדיין עם רוע הגזירה של הריסה ומחיקה של זיכרונות אישיים, עקבות החיים שהיו, למען מינוף כלכלי ופיזי של זיכרונות חדשים, זיכרונות של הווה.

וידאו ארט העוסק ביופי ובמונוטוניות של מרחבי האמהות, שיוצג בלובי של בניין מגורים, דרך הבנאליות והשלמות של דימוי העיגול.

הסרט מורכב מדימויים כמעט עגולים, שנאספו כמעט בקפדנות, על פס הקול של המוזיקאי צ׳ילי גונזלס .הקטע ״present tense” - מתורגם להווה מתוח - הכתיב את הריתמוס בדינמיקה שלו , בשילוב של רגש, יופי, מונוטוניות , לחץ ורגיעה. הדימויים נאספו בהליכה ברחוב , בשכונה, מחוץ לחוגים ,אל הפיזור והאיסוף,בטיולים, בסגרים, בדרך לחברים ומקומות.

העבודה הוצגה לראשונה בתערוכה ״הווה מתוח״ / תערוכה קבוצתית של אמהות אמניות / בגלריה ״נולובז״ באוצרותה של קרין מנדלוביץ׳.